מכת חום או תשישות חום? הסימן שאומר להזעיק אמבולנס מיד

שתיים בצהריים, אמצע יולי, מגרש חנייה בלי טיפת צל. החבר שאיתכם מתלונן שהוא עייף, מזיע כמו ברז ומבקש לשבת רגע. אתם מושיבים אותו בצל, נותנים לו מים, ואחרי עשרים דקות הוא חוזר לעצמו.

באותו מגרש, אדם אחר מפסיק פתאום להזיע. העור שלו אדום, חם ויבש. הוא קם, מתנדנד קצת, ושואל אתכם באיזו שנה אנחנו.

מבחוץ שני המקרים נראים כמו אותו סיפור: מישהו שנהיה לו רע בשמש. בפועל אלה שני דברים שונים לגמרי. הראשון הוא תשישות חום, מצב לא נעים שאפשר לטפל בו בצד הדרך. השני הוא מכת חום, מצב חירום רפואי שבו מנגנון הקירור של הגוף פשוט קורס, והנזק מתחיל להצטבר תוך דקות.

ההבדל בין השניים לא נמדד בכמה רע מרגישים. הוא נמדד בסימן אחד ספציפי, וכל מי שיוצא לשמש בקיץ הישראלי צריך להכיר אותו. בדקנו מה אומרות ההנחיות הרפואיות, ומה נכון לעשות בעשר הדקות הראשונות.

תשישות חום ומכת חום הן לא אותה מחלה

הטעות הנפוצה היא לחשוב על זה כמו סקאלה: תשישות חום זה קצת רע, מכת חום זה מאוד רע. זו לא סקאלה. אלה שני מצבים שונים.

בתשישות חום מערכת הקירור של הגוף עדיין עובדת. אתם מזיעים חזק, הדופק עולה, כלי הדם נפתחים, לחץ הדם צונח קצת ואתם מרגישים חלשים, סחרחורת ובחילה. הגוף נלחם, אבל הוא עדיין שולט במצב.

במכת חום המערכת הזאת קורסת. חום הליבה ממשיך לטפס בלי בלמים, החלבונים בתאים מתחילים להיפגע, והאיבר שהכי מהר מסגיר את זה הוא המוח.

המספרים מסמנים את הגבול. לפי קליבלנד קליניק, בתשישות חום חום הגוף נע בין 38.3 ל-40 מעלות, ובמכת חום הוא עובר את 40 המעלות. משרד הבריאות מסמן את סף הסכנה ב-39.5 מעלות, ומוסיף לצידו רשימת סימנים: עור אדום, חם ויבש, דופק מהיר, כאב ראש חזק, בחילה, בלבול או אובדן הכרה.

הבעיה היא שאף אחד לא מסתובב עם מדחום בחוף הים. בגלל זה הסימן המעשי שקובע הוא אחר לגמרי.

הסימן שאומר לכם להזעיק אמבולנס

הסימן הוא הראש.

מי שסובל מתשישות חום מרגיש נורא, אבל הוא נמצא איתכם. הוא יודע איפה הוא, עונה לעניין, מבין מה אתם אומרים ומתלונן בצורה הגיונית לגמרי על הכאב ראש שלו.

במכת חום המוח מתחיל להיאבק, וזה נראה מבחוץ: בלבול, דיבור מגומגם, תשובות שלא מתחברות, התנהגות תוקפנית או מוזרה שלא אופיינית לאדם, חוסר יציבות בהליכה, ובמקרים קשים פרכוס או אובדן הכרה.

הכלל המעשי פשוט. אם האדם שמולכם מבולבל, לא קוהרנטי, או שאתם מוצאים את עצמכם עוצרים לשנייה כדי לחשוב אם הוא בסדר, מתייחסים לזה כאל מכת חום ומזעיקים 101. אין כאן מצב של "בואו נחכה עוד עשר דקות ונראה איך זה מתפתח". במכת חום, עשר דקות הן המטבע שאין לכם.

ויש עוד מיתוס אחד שכדאי להיפרד ממנו: "הוא מזיע, אז זה לא מכת חום". במכת חום הקלאסית, זו שתוקפת קשישים בבית לוהט בלי מזגן, ההזעה אכן נפסקת והעור נשאר יבש. אבל במכת חום ממאמץ, זו שתוקפת חייל במסע, פועל בניין או רץ בשעה שתיים, העור יכול להישאר רטוב לגמרי מזיעה. הזעה איננה תעודת ביטוח, ובלבול גובר עליה תמיד.

תשישות חום: מה עושים בדקות הראשונות

אם האדם צלול ומדבר לעניין, אתם כנראה מול תשישות חום. הפעולות פשוטות ויעילות:

• מוציאים אותו מהחום. צל, חדר ממוזג, רכב עם מזגן. כל מקום שאיננו השמש.
• משכיבים ומרימים רגליים. זה עוזר להחזיר דם למוח ומקל על הסחרחורת.
• משחררים בגדים ומקררים את העור: מגבת רטובה, ריסוס מים, מאוורר.
• נותנים לשתות בלגימות קטנות, רק אם הוא צלול לחלוטין. מים או משקה עם מלחים.
• עוקבים אחריו. שיפור אמור להגיע תוך 20 עד 30 דקות.

הנקודה הקריטית היא המעקב. אם המצב לא משתפר, ובוודאי אם מופיעים בלבול, הקאות חוזרות או ירידה בערנות, המשחק השתנה ואתם כבר לא מטפלים בתשישות חום. מזעיקים עזרה.

בהזדמנות הזאת, שתייה מרובה איננה תמיד התשובה לכל דבר. כתבנו בעבר על כמה מים באמת צריך לשתות ביום ועל האמת מאחורי כלל שמונה הכוסות.

מכת חום: מזעיקים 101, ומקררים בזמן שמחכים

כאן הסדר חשוב. קודם מזעיקים, אחר כך מקררים, ולא מחכים לאמבולנס בידיים ריקות.

הקירור בדקות שלפני הפינוי הוא לא "עזרה קטנה" אלא הטיפול עצמו. סקירה מוכרת של החוקר דאגלס קאסה, שפורסמה בכתב העת Exercise and Sport Sciences Reviews, קבעה שטבילה במים קרים היא שיטת הקירור היעילה ביותר במכת חום ממאמץ. קצב הקירור שהיא משיגה עומד על כ-0.2 מעלות בדקה, מהיר יותר מכל שיטה אחרת שנבדקה.

בספרות הרפואית מדברים על "חצי השעה הזהובה": המטרה היא להוריד את חום הליבה אל מתחת לסף הנזק התאי, סביב 42 מעלות, בתוך כחצי שעה מרגע הזיהוי. ככל שזה קורה מהר יותר, כך הסיכוי לנזק קבוע קטן.

מה שאפשר לעשות בפועל, בלי ציוד רפואי:

• מתקשרים ל-101 ואומרים במפורש שמדובר בחשד למכת חום עם בלבול.
• מכניסים לצל או למקום ממוזג ומורידים בגדים מיותרים.
• מקררים אגרסיבית: שופכים מים קרים על הגוף, מרטיבים במגבות, מפעילים מאוורר. אם יש בריכה, אמבטיה או מיכל מים קרים, טבילה של הגוף (לא הפנים) היא האפשרות הטובה ביותר.
• שמים קרח או קומפרסים קרים בבתי השחי, במפשעה ובצדי הצוואר, שם כלי הדם הגדולים קרובים לפני העור.
• ממשיכים לקרר עד שהצוות מגיע. אל תפסיקו כי "נראה שהוא קצת יותר טוב".

מה אסור לעשות

• אל תשקו אדם מבולבל או מעורפל הכרה. הוא עלול לשאוף את הנוזל לריאות. שתייה מיועדת רק למי שצלול לחלוטין.
• אל תיתנו אקמול או נורופן. הם מורידים חום שנגרם ממחלה, לא חום שמקורו בעומס חום חיצוני, וכאן הם לא עוזרים.
• אל תשפכו מים על הפנים ואל תטבילו את הראש. יש סכנת חנק.
• אל תשאירו את האדם לבד ואל תשלחו אותו "לנוח קצת" ברכב או בבית לבד.

מי נמצא בסיכון גבוה יותר

מכת חום לא מחלקת את עצמה שווה בשווה. משרד הבריאות מסמן כמה קבוצות שנמצאות בסיכון מוגבר, וכדאי להכיר אותן:

• קשישים, בעיקר כאלה שגרים לבד. תחושת הצמא נחלשת עם הגיל, והם לא תמיד מדליקים מזגן. ההמלצה הרשמית היא לבקר או להתקשר לפחות פעם ביום בגל חום.
• תינוקות וילדים קטנים. יחס שטח הפנים לנפח הגוף שלהם גבוה, והם מתחממים מהר.
• חולי לב וכלי דם ואנשים עם השמנה.
• נוטלי תרופות מסוימות, בהן תרופות הרגעה, תרופות שינה וטיפולים נוירולוגיים, שעלולות לפגוע בוויסות החום ובהזעה.
• מי שמתאמץ פיזית בחוץ: חיילים, פועלים, ספורטאים חובבים שיוצאים לריצה בצהריים.

הרכב חם הוא סיפור בפני עצמו. ילד שנשכח ברכב סגור נמצא בסכנת חיים ממשית תוך דקות, גם כשבחוץ לא נראה חם במיוחד. זה לא תרחיש קיצון נדיר, וזה קורה בישראל כל קיץ.

איך לא מגיעים לשם מלכתחילה

רוב מקרי מכת החום ניתנים למניעה, וההגנה איננה מסובכת.

בימי שרב וחמסין, כשהאוויר יבש והטמפרטורה מזנקת, נמנעים ממאמץ פיזי בין 10 בבוקר ל-16 אחר הצהריים. שותים לפני שמרגישים צמא, כי צמא הוא כבר סימן מאחר. לובשים בגדים בהירים ורפויים, חובשים כובע, ומחפשים צל.

בבית, מזגן איננו מותרות בגל חום אלא אמצעי בטיחות. אם החשמל מדאיג אתכם, כתבנו בדיוק על איזו טמפרטורה כדאי לכוון את המזגן בקיץ כדי לחסוך בלי לסבול. מאוורר לבדו, כשהחום קיצוני והאוויר לוהט, כמעט ולא עוזר לגוף להתקרר.

ואם אתם מתאמנים בחוץ, תנו לגוף כמה ימים להסתגל לחום לפני שאתם חוזרים לעצימות המלאה. הסתגלות לחום היא תהליך פיזיולוגי אמיתי, והיא לוקחת זמן.

מה כדאי לזכור

הפער בין תשישות חום למכת חום הוא הפער בין בקבוק מים בצל לבין אמבולנס. הסימן שמפריד ביניהם הוא לא כמה האדם מזיע ולא כמה הוא מתלונן, אלא מה קורה לראש שלו. אדם צלול שנח ומתקרר יסתדר. אדם מבולבל, מגומגם או תוקפני בלי סיבה נמצא במצב חירום, גם אם הוא נראה יציב על הרגליים.

בפעם הבאה שמישהו לידכם נהיה "קצת מוזר" בשמש, אל תחפשו מדחום. שאלו אותו שאלה פשוטה: איפה אנחנו, ומה השעה. התשובה שתקבלו תגיד לכם אם להביא מים או להרים טלפון.

המידע בכתבה נועד להסבר כללי ואיננו מחליף ייעוץ רפואי או עזרה ראשונה מקצועית. בכל חשד למכת חום יש להזעיק מיד את מד"א בטלפון 101.