דבורים בקיץ: למה אוגוסט הוא החודש הקשה ביותר לאסוף צוף

אתם יוצאים למרפסת באוגוסט, מסתכלים על העציצים, ומשהו מרגיש שקט מדי. פחות זמזום מאשר באפריל, פחות תנועה סביב הפרחים. זה לא נדמה לכם. דבורים בקיץ משקיעות יותר מאמץ על כל טיפת צוף, ועכשיו יש לזה מדידה מסודרת ולא רק תחושה של דבוראים.

תמונת המחשה שנוצרה בבינה מלאכותית

מחקר שפורסם ביום חמישי, 20 באוגוסט 2026, בכתב העת Functional Ecology של האגודה האקולוגית הבריטית, מצא שסוף יולי ואוגוסט הם התקופה הקשה ביותר בשנה לדבורת הדבש. לא בגלל חום ולא בגלל מחלות, אלא בגלל חשבון פשוט של כמה אנרגיה נכנסת מול כמה יוצאת.

החוקרים, מאוניברסיטת סאסקס שבאנגליה, עשו משהו שלא נעשה קודם בצורה הזאת. במקום לספור פרחים, הם מדדו את הכדאיות של עצם היציאה מהכוורת. נכון ל-20.8.26, זו התמונה הישירה ביותר שיש לנו על העונה שבה הדבורים באמת מתקשות. ומכיוון שזו בדיוק העונה שבה כולנו קונים דבש לקראת החג, שווה להבין מה קורה שם בחוץ.

איך מודדים אם משתלם לדבורה לצאת מהכוורת

הרעיון פשוט להסביר וקשה לבצע. דבורה שיוצאת לשטח מוציאה אנרגיה על תעופה ועל הליכה בין פרחים, ומכניסה אנרגיה מהסוכר שבצוף. כשהיחס בין השניים מתקרב, הטיסה כמעט לא משתלמת.

הצוות תיעד כל דבורה בחלון של 60 שניות: כמה זמן היא עפה, כמה זמן היא הלכה, בכמה פרחים ביקרה ומאיזה מין. במקביל נמדדה כמות הצוף שבאמת יש בפרחים האלה. כך התקבל מאזן ולא רק ספירת פריחה.

הנתונים נאספו מ-1,217 דבורי דבש ומ-1,426 פרחים, בשטחים ירוקים בברייטון ובאדינבורו, שתי ערים שמפרידים ביניהן כ-600 קילומטרים. התצפיות נערכו לאורך העונה כולה, מאפריל עד אוקטובר, ובכלל זה אתרים כמו הגנים הבוטניים המלכותיים באדינבורו והר ארתור סיט.

למה דווקא סוף יולי ואוגוסט

התוצאה מפתיעה את מי שמדמיין את הקיץ כשיא הפריחה. היעילות הגבוהה ביותר נמדדה דווקא באביב, כשעצים מואבקי חרקים כמו ערמון, ערבה ודובדבן פורחים בבת אחת ומרכזים כמות עצומה של צוף במקום אחד. עץ אחד כזה שווה לדבורה מאות פרחי גינה מפוזרים.

בסוף הקיץ התמונה מתהפכת. פחות מינים בפריחה, והצוף שכן קיים מפוזר על פני שטח גדול. במקביל, זו התקופה שבה יש הכי הרבה מאביקים פעילים בשטח, כלומר יותר תחרות על פחות משאב. שני הדברים יחד יוצרים את מה שהחוקרים מתארים כמחסור החריף ביותר של השנה.

לדברי ד"ר ניקולס בלפור, מהחוקרים הראשיים, הממצאים מצטרפים לגוף ספרות מחקרית גדל שמצביע על סוף הקיץ כעונה מאתגרת במיוחד למאביקים. הדפוס חזר על עצמו בשתי הערים למרות המרחק ביניהן, ולכן קשה לתלות אותו בתנאים מקומיים של גינה אחת או פארק אחד.

דבורים בקיץ בישראל: אותה בעיה, לוח זמנים משלנו

המחקר בריטי, ואי אפשר להעביר אותו אחד לאחד לישראל. האקלים שונה, הצמחייה שונה, ולוח הפריחה שלנו לא זהה לזה של אדינבורו. הכיוון הכללי, לעומת זאת, מוכר כאן היטב.

בישראל עונת המחסור במרעה מוכרת דווקא בקיץ ובסתיו. בדיוק בגלל זה מכון וולקני, יחד עם קרן קימת לישראל ומועצת הדבש, איתר עצי אקליפטוס שפריחתם עשירה בקיץ ובסתיו והרבה אותם בייחורים, כדי להעשיר את המרעה בחודשים שבהם אין די צמחייה פורחת. הקיץ שאנחנו מודדים בעומס חום ולא רק בטמפרטורה הוא גם הקיץ שבו הפריחה הטבעית מצטמצמת.

הענף עצמו לא קטן. לפי הנתונים שמפרסמת המועצה לייצור ושיווק דבש, פזורות בישראל כ-120,000 כוורות, רשומים בה 529 דבוראים, כל כוורת מייצרת כ-35 קילוגרם דבש בשנה, והצריכה בישראל עומדת על כ-4,500 טון בשנה. חלק ניכר מהצריכה מתרכז בשבועות שלפני ראש השנה, שנכנס השנה בערב שישי, 11 בספטמבר 2026, ויומו הראשון חל בשבת.

שום דבר מזה לא אומר שהדבורים בישראל נמצאות בשיא המחסור באוגוסט בדיוק כמו בבריטניה. הוא כן אומר שהעונה שנראית לנו הכי שופעת היא לא בהכרח העונה השופעת עבורן.

מה אפשר לעשות בגינה, בחצר או במרפסת

ההמלצה המעשית שעולה מהמחקר לא דורשת ידע חקלאי. ד"ר קירן האריס, מהצוות, אמר שעידוד פרחים שפורחים בסוף הקיץ, בדיוק כשקשה לדבורים לאסוף צוף או אבקה, מועיל להן יותר מפריחה שמגיעה בעונה שבה ממילא יש שפע. שלוש דרכים לעשות את זה:

• לשתול פריחה מאוחרת. צמח שפורח באוגוסט ובספטמבר שווה לדבורה יותר מצמח שפורח במרץ, כשהשפע ממילא גדול.
• לכסח פחות, או לדחות סבב כיסוח. דשא שמכוסח כל שבוע הוא שטח בלי פרחים כמעט לחלוטין.
• לא למהר להיפטר מהעשבייה הפורחת. החוקרים מציינים במפורש מינים בריטיים שנחשבים עשבים שוטים, ובהם הדרדר, וממליצים לגלות כלפיהם יותר סובלנות בסוף הקיץ.

בקיץ הישראלי מצטרף לזה דבר פשוט נוסף: מים. צלחת שטוחה עם חלוקי אבן, שמאפשרים לדבורה לנחות בלי לטבוע, נותנת מקור שתייה בטוח בסביבה שבה כל שלולית מתאדה תוך שעות. ואם אתם מרססים משהו בגינה, עדיף שלא על פריחה פתוחה ולא בשעות שבהן הדבורים בשטח.

מה המחקר הזה לא מוכיח

שווה להיות מדויקים. זהו מחקר תצפיתי. הוא מתאר מה נמדד בשטח בשתי ערים בבריטניה לאורך עונה, והוא לא ניסוי מבוקר. הוא גם לא בדק הישרדות של מושבות, לא יבול דבש ולא השפעה של קוטלי חרקים.

הוא עוסק בדבורת הדבש, שהיא בעל חיים מנוהל שמגדלים בכוורות, ולא בדבורי הבר. דבורי בר רבות פעילות בעונות אחרות וחלקן מתמחות במיני צמחים מסוימים, ולכן מה שנכון לדבורת הדבש לא בהכרח נכון לכל מאביק. יש גם חוקרים שמצביעים על כך שכוורות מרובות מתחרות בדבורי הבר על אותו צוף, וזו סוגיה נפרדת שהמחקר הזה לא בא להכריע.

ולבסוף, המדידה נעשתה בחלונות של 60 שניות לכל דבורה. זהו מדגם התנהגות רחב, אבל הוא לא עוקב אחרי אותה דבורה לאורך יום שלם. החוקרים עצמם מציגים את הממצא כחיזוק לגוף מחקרי קיים, ולא כתגלית שעומדת לבדה.

הדבר המעשי שיוצא מכאן קטן ומיידי. אם יש לכם פינה שפורחת דווקא עכשיו, היא שווה יותר ממה שנדמה, ואם תכננתם לעקור אותה השבוע, אפשר לחכות איתה לספטמבר. הדבש שנקנה בשבועות הקרובים לא מגיע מהמרפסת שלכם, אבל הוא מגיע מכוורות שעובדות בדיוק בעונה הזאת.

ואם הצנצנת מהשנה שעברה עדיין עומדת אצלכם בארון, כתבנו בעבר על הסיבה שדבש כמעט לא מתקלקל, כולל מה שנמצא בקברים מצריים. בינתיים, בפעם הבאה שתראו דבורה מסתובבת בין העציצים באוגוסט, שווה לזכור שהיא עובדת עכשיו קשה יותר מאשר באפריל.