וויאג'ר 2 עמדה לכבות מכשיר, וטריק חימום קנה לה עוד שנה

ב-4 באוגוסט 2026 פרסמה נאסא הודעה שנשמעת טכנית לגמרי, אבל היא בעצם סיפור הישרדות. הצוות שמפעיל את וויאג'ר 2 מצא דרך לדחות את הרגע שבו יצטרך לכבות עוד מכשיר מדעי על החללית. נכון ל-16.8.26, התרגיל הזה קנה לה לפחות שנה נוספת של עבודה.

תמונת המחשה שנוצרה בבינה מלאכותית

וויאג'ר 2 שוגרה ב-20 באוגוסט 1977. ב-20 באוגוסט 2026 היא משלימה 49 שנים בדרך. היא נמצאת כ-21 מיליארד קילומטרים מכאן, בחלל הבין כוכבי, אותו מרחב שממנו מגיעים גם שביטים בין כוכביים כמו זה שחלף ליד מאדים. נאסא מפעילה מונה מרחק חי לשתי החלליות, ומי שמסתכל עליו רואה את המספר גדל כל שנייה.

הבעיה של החללית פשוטה ואכזרית. החשמל אוזל, קצת בכל שנה, ואין שום דרך להטעין. מכל המערך המדעי שנשאה איתה ב-1977 נשארו שלושה מכשירים פעילים.

ההודעה הרשמית של נאסא נתנה למבצע כינוי פנימי אחד: המפץ הגדול. השם קצת גדול על פעולה שכל כולה כיבוי של כמה רכיבים, אבל הוא מסגיר כמה הצוות היה מתוח.

מה בדיוק עשו לוויאג'ר 2

המהלך נשמע פשוט כשמתארים אותו במשפט אחד. כיבו בבת אחת כמה התקנים שצרכו חשמל, החליפו אותם ברכיבים חסכוניים הרבה יותר, ושמרו על חללית חמה מספיק כדי לתפקד.

לפי מעבדת ההנעה הסילונית של נאסא (JPL), בלי המהלך הזה הצוות היה נאלץ לכבות מכשיר מדעי נוסף על וויאג'ר 2 עוד לפני סוף 2026. עכשיו שלושת המכשירים שנשארו ממשיכים לעבוד, לפחות שנה קדימה.

הבדיקות רצו במאי וביוני, והעדכון נכנס לפעולה מלאה ב-9 ביולי 2026. קארים בדרודין, מנהל משימת וויאג'ר ב-JPL, מסר בסיקור המהלך שלחללית יש כעת מספיק חשמל להפעיל את שלושת המכשירים לפחות שנה נוספת.

למה חללית מאבדת חשמל בכלל

במרחק כזה אי אפשר להשתמש בפאנלים סולאריים. אור השמש דליל שם עד כדי כך שפאנל בגודל סביר לא היה מייצר כמעט כלום.

לכן שתי חלליות וויאג'ר נושאות מחולל תרמו חשמלי רדיואיזוטופי, בקיצור RTG. בתוכו פלוטוניום שמתפרק ומייצר חום, והחום מומר לחשמל. ככל שהחומר מתפרק יש פחות חום, ולכן פחות חשמל.

נאסא מוסרת שכל אחת מהחלליות מאבדת בערך 4 ואט בשנה. זה נשמע מעט. אחרי 49 שנים זה ההבדל בין חללית שעושה מדע לחללית ששולחת אות ריק.

החום הוא המטבע האמיתי שם, לא החשמל

כאן מגיע החלק שהכי קל לפספס. בחלל הבין כוכבי קר בצורה קיצונית, והאלקטרוניקה של 1977 צריכה להישאר בטווח טמפרטורות שהיא מסוגלת לעבוד בו.

התוצאה מוזרה במבט ראשון. חלק מהרכיבים על החללית הוחזקו דלוקים לא בגלל שהם עשו משהו, אלא בגלל החום שהם פלטו. הם שימשו, בפועל, תנורים קטנים.

אחד מהם היה מקליט סרט דיגיטלי. הוא כבר לא הקליט נתונים מדעיים, והוא נשאר פעיל אך ורק בשביל החום השיורי שלו. יחד איתו כובו שני מחממים ייעודיים, ובמקומם הופעלו גופי חימום חסכוניים בהרבה.

זה כל הרעיון. בערך אותה כמות חום, בהרבה פחות חשמל, וההפרש עובר למכשירים המדעיים.

הסיכון: קווי דלק שקופאים ופקודה בלי דרך חזרה

למה זה מסוכן? כי אם החללית מתקררת יותר מדי, קווי הדלק שלה עלולים לקפוא. בלי דלק זורם אין תמרון, ובלי תמרון אי אפשר לכוון את האנטנה לכדור הארץ. ברגע שהאנטנה מפספסת, המשימה נגמרת.

ולצוות אין שום אפשרות לצפות בזה בזמן אמת. פקודה שיוצאת מכדור הארץ מגיעה לוויאג'ר 2 אחרי קרוב ל-20 שעות, והתשובה חוזרת אחרי פרק זמן דומה. כלומר בערך יממה של המתנה, רק כדי לגלות אם החישוב היה נכון.

אם אתם רוצים תחושה של המרחקים האלה, כתבנו בעבר על מה יקרה אם השמש תיעלם לפתע. שם האור מגיע אלינו תוך שמונה דקות בלבד. הפער בין שמונה דקות ל-20 שעות הוא בדיוק הדרך שהחללית הזאת עשתה מאז 1977.

מה זה קונה, וכמה זמן נשאר

שנה. לפחות. זה כל הרווח, וזה נשמע מעט עד שמבינים מה האלטרנטיבה הייתה.

הצוות מתכנן לבצע את אותו תרגיל גם בוויאג'ר 1, שנמצאת רחוק יותר, במהלך החודשים הקרובים. אבל כדאי להיות מדויקים: זו דחייה, לא פתרון. הפלוטוניום ימשיך להתפרק, ההספק ימשיך לרדת בערך באותם 4 ואט בשנה, והמכשירים ייכבו בזה אחר זה.

יש הערכות שהמשימה תמשיך לשלוח נתונים לתוך שנות ה-2030, אבל אף אחד לא נוקב בתאריך. אחרי שהמכשיר האחרון ישתתק, שתי החלליות פשוט ימשיכו לנוע, בלי לדווח דבר.

למה זה בכלל מעניין אתכם

כי אלה המדידות הישירות היחידות שיש לאנושות מהחלל הבין כוכבי. כל השאר, כולל כל מה שהטלסקופים מראים, נמדד מרחוק. שתי חלליות וויאג'ר הן היחידות שיצאו פיזית מהאזור שבו רוח השמש שולטת, וכל שנה נוספת שלהן היא נתונים שאין להם תחליף.

יש כאן גם עניין שקשה להמחיש. החללית הזאת היא הדבר היחיד מתוצרת אדם שביקר אי פעם באורנוס, בינואר 1986, ובנפטון, באוגוסט 1989. כל מה שאנחנו יודעים מקרוב על שני כוכבי הלכת הרחוקים במערכת השמש הגיע ממעוף אחד שלה, לפני כארבעים שנה. אף משימה אחרת לא חזרה לשם מאז, ואף אחת לא מתוכננת לשם בשנים הקרובות.

מה שנשאר מוויאג'ר 2 הוא שלושה חיישנים, אנטנה מכוונת ומאגר חשמל שהולך ומתרוקן. בזמן שהיא ממשיכה להתרחק, נאסא כבר מכינה את הדור הבא, וכתבנו כאן על טלסקופ רומן שמשוגר ב-30 באוגוסט, תשעה חודשים לפני הלוח המקורי.

ההחלטה לכבות מקליט סרט ישן כדי להרוויח עוד שנה של נתונים היא לא פריצת דרך הנדסית. היא בעיקר סירוב להיפרד. 49 שנים אחרי השיגור, קשה לא להעריך את זה.