למה צפים בים המלח? הסיבה האמיתית, ולמה היא גם מסוכנת

התמונה הזאת נמצאת באלבום של כמעט כל משפחה בישראל. מישהו שוכב על הגב במים, הברכיים מציצות החוצה, ובידיים עיתון פתוח. אף אחד לא באמת קרא שם את העיתון, אבל כולנו עשינו את זה.

השאלה למה צפים בים המלח נשמעת פשוטה, ורוב האנשים עונים עליה באותן שלוש מילים: כי הוא מלוח. התשובה הזאת נכונה בערך כמו לומר שמטוס טס כי יש לו כנפיים. היא לא שגויה, היא פשוט עוצרת בדיוק לפני החלק המעניין.

המלח הוא לא מה שדוחף אתכם כלפי מעלה. הוא רק האמצעי. מה שבאמת מחזיק אתכם על פני המים הוא מספר אחד, ואותו מספר מסביר גם למה בים התיכון אתם צפים בקושי, וגם למה ים המלח הוא אחד המקומות שבהם הכי קל להסתבך דווקא כשנדמה שאי אפשר לטבוע.

למה צפים בים המלח? הכל מתחיל בצפיפות

בכל פעם שאתם נכנסים למים, אתם דוחקים החוצה כמות מים בנפח החלק הטבול של הגוף. המים האלה לא מוותרים בשקט. הם דוחפים בחזרה כלפי מעלה, בדיוק בעוצמה של המשקל שלהם. זה חוק ארכימדס, וזה כל הסיפור.

מכאן נובע כלל אחד פשוט. אתם שוקעים בדיוק עד לנקודה שבה המים שדחקתם החוצה שוקלים כמו כל הגוף שלכם. אם המים כבדים במיוחד, צריך לדחוק פחות מהם כדי להגיע למשקל הזה, ולכן שוקעים פחות.

הגוף שלנו, עם אוויר בריאות, שוקל בערך כמו אותו נפח של מים מתוקים. הצפיפות שלו קרובה מאוד לקילוגרם אחד לליטר. בבריכה זה אומר שאנחנו צפים על הגבול ממש, עם האף בקושי מעל המים, וברגע שנוציא את האוויר מהריאות נתחיל לרדת.

וכאן נכנס המספר. ליטר של מי ים המלח שוקל כ-1.24 קילוגרם, לעומת כ-1.025 קילוגרם בים התיכון וקילוגרם אחד בדיוק במים מתוקים. המים שם כבדים ברבע מהגוף שלכם, ולכן הם פשוט לא נותנים לכם לשקוע.

34 אחוז מלח: מה נמצא במים האלה

מליחות ים המלח עומדת על כ-34 אחוז, כלומר בערך 342 גרם מלח בכל קילוגרם מים. באוקיינוס הפתוח ובים התיכון המספר עומד על כ-35 גרם לליטר, כ-3.5 אחוז בלבד. ההפרש הוא פי עשרה בקירוב.

מאיפה המלח הזה מגיע מלכתחילה? לפי השירות הגיאולוגי האמריקאי (USGS), המלח שבים מקורו בסלעים שעל היבשה. מי הגשם חומציים במקצת, הם מפוררים את הסלע ונושאים איתם יונים מומסים דרך הנחלים והנהרות. נתרן וכלור לבדם מהווים מעל 90 אחוז מהיונים המומסים במי ים.

בים פתוח זה נגמר שם. ים המלח, לעומת זאת, הוא אגם טרמינלי, כלומר למים שנכנסים אליו אין לאן לצאת. הם יכולים להתאדות, וזהו. השמש במדבר יהודה עובדת חזק, המים עולים לאוויר, והמלח שהם הביאו איתם נשאר בפנים ומצטבר. ככה, לאורך אלפי שנים, נוצר הריכוז הזה.

יש לזה עוד תוצאה מוכרת. במים בריכוז מלח כזה שום דג ושום צמח לא שורדים, ומכאן השם. מה שכן חי שם הוא יצורים מיקרוסקופיים בלבד, שהתמחו בדיוק בתנאים האלה. אם תופעות כאלה מסקרנות אתכם, אספנו שש תופעות טבע שנראות מפוברקות אבל כולן אמיתיות.

2 אחוז מול 20 אחוז: ההבדל שאתם מרגישים בגוף

עכשיו אפשר לעשות את החשבון שאף אחד לא טורח לעשות. החלק מהגוף שנשאר טבול במים שווה ליחס בין צפיפות הגוף לצפיפות המים. זה הכל.

בים התיכון: צפיפות גוף של כ-1.0 חלקי צפיפות מים של 1.025 יוצאת בערך 0.98. כלומר כ-98 אחוז מהגוף מתחת לפני המים, ורק כ-2 אחוז מעליהם. זה בדיוק מה שאתם מרגישים כשאתם מנסים לצוף על הגב בחוף בתל אביב: הראש נשען אחורה, האף מעל המים, וכל השאר בפנים.

בים המלח: אותו גוף חלקי 1.24 יוצא בערך 0.81. כלומר כ-81 אחוז מתחת למים, וכ-19 אחוז מעל. כמעט חמישית מהגוף שלכם יושבת באוויר.

ההבדל בין 2 אחוז ל-19 אחוז הוא ההבדל בין לצוף בקושי לבין לשבת על המים כמו פקק. אתם לא מדמיינים את זה, וזה גם לא עניין של טכניקה או של כושר שחייה.

המספרים האלה הם קירוב, וכדאי להגיד את זה בכנות. צפיפות הגוף משתנה מאדם לאדם לפי יחס השומן והשריר, וגם אצל אותו אדם לפי כמות האוויר בריאות באותו רגע. מי שנושף החוצה את כל האוויר ישקע קצת יותר. הסדר גודל, לעומת זאת, נשאר.

אז איך בכלל טובעים בים המלח?

כאן הפוסט הזה מפסיק להיות טריוויה. בדיוק אותה ציפה שנראית כמו הדבר הבטוח ביותר בעולם היא מה שהופך את ים המלח למקום מסוכן, והמנגנון הגיוני לגמרי ברגע שמבינים אותו.

הציפה החזקה שוכבת אתכם על הגב. זה נוח, וזאת בדיוק הבעיה. מי שמתהפך על הבטן, בגלל גל קטן, החלקה או ניסיון לשחות, מגלה שאותו כוח שהחזיק אותו נעים על המים עכשיו עובד נגדו: הישבן והרגליים צפים למעלה, הראש נדחף למטה, וההתהפכות חזרה קשה הרבה יותר ממה שנשמע. בים רגיל פשוט מזיזים את הרגליים ומתיישרים. שם זה לא מתנהג ככה.

ואז מספיקה כמות קטנה של מים. במחקר ישראלי מוקדם שסקר שבעה מקרי טביעה בים המלח, שפורסם בכתב העת Israel Journal of Medical Sciences בשנת 1977, תוארו אצל הנפגעים בצקת ריאות, ברונכיטיס כימי ועודף חריף של מגנזיום בדם. שניים מתוך השבעה מתו. החוקרים ציינו שכמות המים שנשאפה וגרמה לסימנים הקשים האלה הייתה קטנה בהרבה מזו שנדרשת במי ים רגילים.

הסיבה נעוצה באותה מליחות עצמה. המים האלה אינם מים מלוחים רגילים, והם עמוסים במינרלים בריכוז שהגוף לא בנוי להתמודד איתו. לגימה קטנה שנכנסת לקנה הנשימה היא לא אותו דבר כמו לגימת מי ים בהרצליה.

לכן הכללים בחוף ים המלח פשוטים, וכדאי לקחת אותם ברצינות:

• להיכנס רק בחוף מוכרז ובשעות פעילות המציל, ולעשות בדיוק מה שהוא אומר.
• להיכנס לאט, לשכב על הגב, ולא לנסות לשחות בסגנון חופשי או לצלול.
• לא להכניס את הפנים למים, ולהיזהר במיוחד עם ילדים, שהראש שלהם כבד יחסית לגוף ומושך אותם קדימה.
• לא לשפשף את העיניים, ואם נכנסו מים לעיניים או לפה לצאת ולשטוף במים מתוקים.
• אם בלעתם כמות משמעותית או שאתם משתעלים ומתקשים לנשום, לפנות מיד למציל או לעזרה רפואית.
• 

ויש שם עוד גורם שקל לשכוח: החום. ים המלח נמצא בנקודה הנמוכה ביותר על פני כדור הארץ, והטמפרטורות בקיץ קיצוניות. שילוב של חום כזה עם התייבשות מסוכן בפני עצמו, ולכן שווה להכיר את ההבדל בין תשישות חום למכת חום ואת הסימן שמחייב אמבולנס, וגם לוודא שאתם באמת שותים מספיק מים ביום.

הים שמתכווץ מתחת לרגליים שלנו

בזמן שאנחנו צפים שם, ים המלח נסוג. נכון ל-2026, המפלס עומד על כ-440 מטר מתחת לפני הים, והוא ממשיך לרדת בקצב של קצת יותר ממטר בשנה, לפי מדידות השירות ההידרולוגי ברשות המים.

הסיבה המרכזית היא כמות המים שמגיעה אליו. נהר הירדן, שהיה המקור העיקרי שלו, מזרים היום חלק קטן ממה שהזרים בעבר, אחרי שרוב המים הופנו לשימוש. מפעלי האשלג ובריכות האידוי בדרום מוסיפים לזה, והאידוי הטבעי במדבר עושה את השאר.

המשמעות מורגשת בשטח. חופים שהיו על קו המים נמצאים היום מאות מטרים מהם, ובולענים נפערים לאורך החוף באזורים שבהם המלח שהיה קבור נמס. הציפה עצמה לא הולכת לשום מקום, אבל הים שבו צפים נראה אחרת מכפי שנראה כשההורים שלנו צילמו שם את תמונת העיתון.

שאלות ותשובות

אפשר בכלל לטבוע בים המלח?

כן, ובדיוק בגלל הציפה. אי אפשר לשקוע כמו באבן, אבל מי שמתהפך על הבטן מתקשה מאוד להתהפך חזרה, וכמות קטנה של מים שנשאפת מספיקה כדי לגרום לנזק חמור. לכן נכנסים רק בחוף עם מציל.

מה קורה אם בולעים מי ים המלח?

לגימה קטנה תגרום בעיקר לטעם נורא, לצריבה ולשיעול. כמות גדולה יותר, ובעיקר מים שנכנסים לריאות, מסוכנת ממש: המינרלים בריכוז גבוה עלולים לגרום לגירוי בדרכי הנשימה ולעודף מגנזיום וסידן בדם. במקרה כזה פונים מיד לעזרה רפואית.

למה אין דגים בים המלח?

ריכוז המלח פשוט גבוה מדי. תא של דג או של צמח לא מסוגל להחזיק מים מול סביבה מלוחה כל כך, והמים נמשכים החוצה מהתא. מה ששורד שם הם יצורים מיקרוסקופיים שמותאמים במיוחד לתנאים האלה.

כמה מלוח ים המלח לעומת הים התיכון?

בערך פי עשרה. כ-34 אחוז מלח בים המלח מול כ-3.5 אחוז בים התיכון. ההבדל הזה הוא שמעלה את צפיפות המים מ-1.025 ל-1.24 קילוגרם לליטר, וזה מה שמרים אתכם.

בפעם הבאה שאתם שוכבים שם על הגב, שווה לזכור שאתם לא מרחפים על מלח. אתם מרחפים על רבע קילוגרם עודף בכל ליטר, ועל חוק פיזיקה בן יותר מאלפיים שנה שעובד עליכם בדיוק כמו שהוא עובד על אונייה. וכשתסיימו, שטפו היטב במים מתוקים לפני שאתם מתיישבים במכונית, כי המלח הזה נשאר על העור הרבה אחרי שיצאתם. ואם אתם כבר בדרך לחוף בקיץ, כדאי שתדעו גם מה באמת עוזר בצריבת מדוזה, ולמה החומץ דווקא מחמיר. ואם החוף הוחלף בבריכה, הסברנו למה העיניים אדומות אחרי בריכה, וזה לא בגלל הכלור.