למה הים מלוח? התשובה המפתיעה מתחילה בגשם שנופל על ההרים

כולנו מכירים את הרגע הזה בים. גל תופס אתכם לא מוכנים, אתם לוגמים בטעות קצת מים, והפה מתמלא בטעם מלוח וחריף שנשאר דקות. אבל עצרתם פעם לחשוב למה הים מלוח בכלל, ומאיפה הגיעה כמות כזאת עצומה של מלח?

תמונת המחשה שנוצרה בבינה מלאכותית

מה שיותר מוזר: כל הנהרות שנשפכים אל הים הם מים מתוקים. אנחנו שותים מהם ומשקים מהם שדות, והם לא מלוחים בכלל. אז איך ייתכן שכל הנחלים המתוקים האלה זורמים אל מקום אחד, והתוצאה היא מים מלוחים כל כך שאי אפשר לשתות אותם?

התשובה מפתיעה, והיא לא מתחילה בים עצמו אלא הרחק ממנו, על ההרים והסלעים ביבשה. בדקנו מה באמת קורה שם, כמה מלח מסתתר במעמקים, ולמה דווקא ים המלח שלנו הצליח להיות מלוח פי עשרה. גילינו שהסיפור נמשך כבר מיליארדי שנים, והוא עדיין לא נגמר.

כמה מלח באמת מסתתר בים?

נתחיל במספר שקשה לתפוס. הריכוז הממוצע של מלח במי הים הוא כ-35 גרם על כל ליטר מים, כלומר כ-3.5 אחוזים ממשקל המים הם מלח טהור. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל כשמדובר בכל האוקיינוסים יחד, המספרים הופכים לדמיוניים.

לפי הסקר הגאולוגי של ארצות הברית (USGS), אם היינו מוציאים את כל המלח מהאוקיינוסים ופורסים אותו בשכבה אחידה על כל היבשות, היינו מקבלים שכבת מלח בעובי של יותר מ-166 מטר. זה בערך הגובה של בניין בן 40 קומות, שמכסה את כל שטח היבשה על פני כדור הארץ.

רובו המכריע של המלח הזה, יותר מ-85 אחוזים ממנו, עשוי משני יסודות שאתם מכירים היטב מהמטבח: נתרן וכלור. אלה בדיוק שני המרכיבים של מלח בישול רגיל, רק בכמות של אוקיינוס.

אז מאיפה כל המלח הזה מגיע? הכול מתחיל בגשם

וכאן מגיעה ההפתעה הראשונה. רוב המלח בים לא נוצר בים. הוא הגיע מהיבשה, טיפה אחר טיפה, לאורך מיליוני שנים.

הסיפור מתחיל בגשם. מי הגשם אינם מים נקיים לגמרי, אלא מעט חומציים באופן טבעי, כי הם סופגים פחמן דו חמצני מהאוויר. כשהגשם החמצמץ הזה נופל על סלעים והרים, הוא ממיס מהם כמויות זעירות של מינרלים ומלחים.

המים האלה זורמים אל נחלים ונהרות, ונושאים איתם את המינרלים המומסים. כל נהר בעולם הוא מעין מסוע ענק שמעביר מלח מהסלעים ביבשה אל הים. אנחנו לא מרגישים את המלח הזה במי הנהר, כי הריכוז שם קטן פי מאות מזה שבים. אבל הים אוסף את התרומות הקטנות האלה מכל נהרות העולם, בלי הפסקה, כבר מיליארדי שנים.

החלק שרוב האנשים לא מכירים: מלח שעולה מקרקעית הים

הגשם והנהרות הם רק חצי מהסיפור. המקור השני למלח מסתתר עמוק מתחת לפני המים, בקרקעית האוקיינוס.

לאורך רכסים תת ימיים פזורים פתחים הידרותרמיים, מעין ארובות של פעילות וולקנית. מי ים חודרים אל הסדקים בקרקעית, מתחממים ליד הסלע הלוהט, ממיסים ממנו מינרלים, ואז נפלטים בחזרה אל הים עשירים בחומרים מומסים.

ההשפעה עצומה. מדענים מעריכים שכמות המים שעוברת דרך הפתחים האלה כה גדולה, עד שכל נפח האוקיינוסים בעולם מספיק להסתובב דרכם אחת לכ-10 עד 20 מיליון שנה. שני המקורות יחד, הנהרות מלמעלה והפתחים מלמטה, הם שהפכו את הים למלוח כפי שהוא.

אם הנהרות מתוקים, למה הים מלוח?

זאת השאלה ששווה זהב, והתשובה כולה במילה אחת: התאדות.

נהר זורם אל הים ומביא איתו מעט מלח. אבל מהים, השמש מאדה מים בלי הפסקה. והנה העיקר: כשמים מתאדים, הם עולים לאוויר בלי המלח. המלח נשאר מאחור. אותם מים מתאדים חוזרים כגשם מתוק, ממלאים שוב את הנהרות, ואוספים עוד קצת מלח בדרך חזרה אל הים.

כך נוצרת לולאה שלא נגמרת. המים מסתובבים ומתחדשים, אבל המלח לא הולך לשום מקום, הוא רק מצטבר. לאורך מיליארדי שנים ההצטברות הזאת הפכה את הים למלוח כפי שהוא היום, ובגדול הוא כבר הגיע לאיזון יציב יחסית בין המלח שנכנס לזה שיוצא. זה אותו סוג של הסבר פשוט שמסתתר מאחורי תופעות שנראות מובנות מאליהן, בדיוק כמו הסיבה שהשמיים נראים לנו כחולים.

ולמה ים המלח מלוח פי עשרה מהים הרגיל?

אם הבנתם את עיקרון ההתאדות, אתם כבר יודעים את התשובה. ים המלח הוא בכלל לא ים, אלא אגם. וזה אגם מיוחד: מים נכנסים אליו מנהר הירדן, אבל לא יוצאים ממנו לשום מקום. אין לו מוצא אל הים הפתוח.

המים היחידים שעוזבים את ים המלח הם אלה שמתאדים בשמש המדברית הלוהטת. וכמו שראינו, ההתאדות משאירה את כל המלח מאחור. בלי מוצא, המלח פשוט הולך ומתרכז שנה אחר שנה, עד שריכוז המלח שם מגיע לכ-34 אחוזים, כמעט פי עשרה מהים הרגיל. זאת בדיוק הסיבה שקל כל כך לצוף בים המלח, והיא גם מה שהופך את המים שלו למסוכנים לבליעה.

גם קרוב יותר לבית זה מורגש. בזמן שהאוקיינוסים עומדים על כ-35 גרם מלח לליטר, הים התיכון שלנו מלוח יותר ומגיע לכ-38 גרם, ובאגן המזרחי שלו בקיץ הוא מתקרב אף ל-40. הסיבה זהה בדיוק: ים כמעט סגור, שמש חזקה, התאדות אדירה ומעט נהרות שמדללים אותו.

שאלות ותשובות

האם הים נעשה מלוח יותר עם השנים?

לא באופן שנרגיש בו. ריכוז המלח בים יציב פחות או יותר כבר מאות מיליוני שנים. המלח אמנם נכנס כל הזמן מהנהרות, אבל כמות דומה שלו גם יוצאת מהמערכת, נספגת בסלעים בקרקעית או נסחפת החוצה כרסס ים. השקלול בין הכניסה ליציאה שומר על איזון יחסי.

מהו הים הכי מלוח בעולם?

מבין הימים והאגמים המוכרים, ים המלח הוא מהמלוחים ביותר, עם ריכוז מלח של כ-34 אחוזים, כמעט פי עשרה מהאוקיינוס. קיימים גם גופי מים זעירים ומלוחים אף יותר בעולם, אבל ים המלח הוא הגדול והמפורסם שבהם.

למה מי הנהרות לא מלוחים?

הם כן מכילים מלח, אבל בריכוז זעיר, קטן פי מאות מזה שבים. הכמות כל כך קטנה שאנחנו לא מרגישים אותה בטעם. המלח נעשה מורגש רק אחרי שהוא מצטבר בים לאורך זמן רב, בזמן שהמים סביבו מתאדים ומתחדשים.

אפשר לשתות מי ים?

לא, וזה אפילו מסוכן. ריכוז המלח במי ים גבוה מדי עבור הגוף. כדי לסלק את עודף המלח, הכליות נאלצות להוציא יותר מים ממה שקיבלו, כך שדווקא אחרי שתייה של מי ים אנחנו מתייבשים מהר יותר.

אז בפעם הבאה שתטעמו בטעות מי ים בחוף, תזכרו שאתם לוגמים סיפור בן מיליארדי שנים. כל גרגר מלח שם עשה מסע ארוך: מסלע כלשהו על הר רחוק, דרך גשם ונהר, אל הים שבו הוא נשאר לתמיד בזמן שהמים סביבו התאדו ושבו כגשם.

הים לא נולד מלוח. הוא נעשה מלוח לאט לאט, בזכות תהליך פשוט ועקבי שפועל ברגע זה ממש. אם אתם אוהבים לגלות את ההסבר שמאחורי דברים שנראים מובנים מאליהם, כתבנו גם על תופעות טבע מוזרות שנראות כמו פייק אבל כולן אמיתיות. הטבע שומר את ההסברים הכי מעניינים דווקא לדברים שאנחנו הכי רגילים אליהם. ואם כבר מים, יהלום זעיר שעלה ממעמקי כדור הארץ שינה את מה שחשבנו על כמות המים שנמצאת שם למטה. כתבנו על המים שמסתתרים בתוך כדור הארץ.