למה באנגליה נוסעים בצד שמאל? זה התחיל הרבה לפני המכונית

אתם נוחתים בהיתרו, מקבלים את מפתחות הרכב השכור, ותוך שלוש דקות אתם כבר מפעילים מגבים במקום איתות. ההגה בצד ימין, הכביש בצד שמאל, והמוח פשוט מסרב לשתף פעולה. בדיוק ברגע הזה, בכיכר התנועה הראשונה, עולה השאלה: למה בכלל נוסעים בצד שמאל באנגליה, בזמן שאצלנו וברוב אירופה נוסעים בימין?

התשובה עתיקה בהרבה מהמכונית. היא לא קשורה לעקשנות בריטית ולא לרצון לעצבן תיירים, והיא מתחילה במקום שלא תנחשו: ביד ימין של רוכב על סוס, מאות שנים לפני שהומצא מנוע הבעירה.

בדרך נגלה גם למה מדינה שלמה באירופה החליפה צד כביש בבוקר אחד ב-1967, למה יפן החזירה אי שלם לצד שמאל ב-1978, ומה בדיוק קורה כאן בישראל בכל פעם שאתם עולים על רכבת. את הפרט האחרון רובכם מפספסים.

לפני המכוניות היו סוסים, וגם חרבות

ההסבר המקובל ביותר מחזיר אותנו לימי הביניים. רוב האנשים ימניים. רוכב שנוסע בצד שמאל של הדרך שומר על יד ימין שלו, יד החרב, פנויה ומופנית לעבר מי שבא ממול.

הכיוון הזה נתן יתרון פשוט: אפשר לשלוף נשק, וגם ללחוץ יד למכר, בלי לעבור מעל הסוס. מטיילים בדרכים לא בטוחות לא לקחו סיכונים מיותרים.

יש גם סיבה פרקטית פחות דרמטית. עלייה על סוס נוחה יותר מצד שמאל שלו, ולכן עדיף לעלות ולרדת בשולי הדרך ולא באמצע התנועה. שני ההסברים לא הוכחו במסמך רשמי, אבל שניהם מסבירים היטב למה המנהג נשמר דורות לפני שמישהו חשב על תמרורים.

זה היה עולם אחר לגמרי, עולם שבו הכול לקח יותר זמן. אם אתם סקרנים איך הוא באמת נראה, כתבנו בהרחבה על החיים לפני החשמל.

איך צד שמאל הפך מהרגל לחוק בריטי

במאה ה-18 לונדון כבר נחנקה. הגשר על התמזה היה צוואר בקבוק, והרשויות קבעו כלל ברור: כל התנועה על הגשר נעה בצד שמאל. פחות התנגשויות, יותר תנועה.

מהגשר הבודד הכלל טיפס לחקיקה ארצית. סעיף 78 בחוק הדרכים הבריטי משנת 1835 קובע שנהג עגלה שפוגש תנועה נגדית חייב להישאר בצד שמאל של הדרך, ומי שלא, משלם קנס.

שימו לב לתאריך. 1835. המכונית עוד לא נולדה, ובריטניה כבר עיגנה בחוק את צד הנסיעה שלה. כשהמכוניות הגיעו, הן פשוט נכנסו לתבנית קיימת.

ואז נכנסה לתמונה האימפריה. כל מקום שבו הבריטים סללו כבישים וניהלו תחבורה קיבל את אותו כלל. כך הודו, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, קפריסין ומלטה נוסעות בשמאל עד היום, הרבה אחרי שהדגל הבריטי הורד.

אז למה רוב העולם דווקא בימין?

הצד השני של הסיפור מגיע מהעגלות הכבדות של אירופה וארצות הברית. עגלה גדולה נגררה בידי צמד סוסים או יותר, ובלי מושב נהג. העגלון ישב על הסוס האחורי השמאלי, כדי שיד ימין שלו תהיה חופשית להצליף בשוט.

מהמושב הזה קל יותר לוודא שהגלגלים לא מתנגשים בעגלה שבאה ממול כשנצמדים לימין. ההיגיון הזה דחף את התנועה בצרפת ובאמריקה לצד ימין, וכיבושי נפוליאון הפיצו את הנוהג ברחבי היבשת.

מכאן הכול התגלגל לוגיסטית. מפעלי רכב ייצרו לפי הסטנדרט של השוק שלהם, מדינות שכנות רצו רצף בגבולות, והצד הימני הפך לברירת המחדל של העולם.

מי עוד נוסעים בצד שמאל היום, וכמה הם

למרות מה שנדמה, בריטניה רחוקה מלהיות חריגה בודדת. כ-54 ממדינות האו"ם נוסעות בצד שמאל, ואיתן עוד עשרות טריטוריות. יחד הן מגלגלות כשליש מאוכלוסיית העולם וכרבע מכלל הכבישים בעולם.

הסיבה למספר הגדול היא דמוגרפית: ברשימה נמצאות מדינות ענק כמו הודו, אינדונזיה, יפן, פקיסטן, בנגלדש ותאילנד, שמכניסות מאות מיליוני נהגים לצד שמאל.

• אירופה: בריטניה, אירלנד, מלטה, קפריסין.
• אסיה: יפן, הודו, תאילנד, אינדונזיה, סרי לנקה, נפאל.
• אפריקה: דרום אפריקה, קניה, טנזניה, אוגנדה.
• אוקיאניה: אוסטרליה, ניו זילנד, פיג'י.

הכלל פשוט: במדינות שנוסעות בשמאל, ההגה יושב בצד ימין של הרכב. כך הנהג יושב קרוב לקו האמצע ורואה טוב יותר מתי אפשר לעקוף.

הבוקר שבו שוודיה שלמה החליפה צד

עד 1967 שוודיה נסעה בצד שמאל, בזמן שנורווגיה, פינלנד ודנמרק נסעו בימין. מיליוני מכוניות חצו את הגבולות מדי שנה, ורוב השוודים ממילא נהגו במכוניות עם הגה שמאלי, מה שהפך עקיפה בכביש דו-נתיבי להימור.

הציבור התנגד בחריפות. במשאל עם ב-1955 כ-83 אחוזים הצביעו נגד השינוי. הפרלמנט השוודי החליט אחרת, וקבע תאריך: 3 בספטמבר 1967, יום שנודע בשם Dagen H.

באותו יום ראשון נאסרה תנועה לא חיונית בין 01:00 ל-06:00. בשעה 04:50 כל הרכבים שכן היו על הכביש עצרו לחלוטין, עברו לאט לצד ימין, עצרו שוב, וחיכו. ב-05:00 בדיוק המדינה כולה התחילה לנסוע מהצד השני.

התוצאה הפתיעה: ביום שני שאחרי דווחו 125 תאונות, לעומת טווח של 130 עד 198 בימי שני קודמים, ואף לא אחת קטלנית. נהגים פחדו, ולכן נסעו לאט וזהיר. ההשפעה הזאת הייתה זמנית, ותוך שבועות ספורים מספרי התאונות חזרו לרמתם הרגילה.

ובכיוון ההפוך: האי שחזר לשמאל ב-1978

יפן נוסעת בצד שמאל, אבל אחרי מלחמת העולם השנייה אוקינאווה עברה לשליטה אמריקאית, ואיתה לנסיעה בצד ימין. גם כשהאי הוחזר ליפן ב-1972, המכוניות המשיכו לנוע בימין עוד שש שנים.

המבצע שסגר את הפער נקרא 730, על שם התאריך: 30 ביולי 1978. התנועה הושבתה בלילה, ובשש בבוקר האי כולו התעורר לצד שמאל.

המספרים ממחישים כמה יקר לשנות הרגל: כ-40,000 תמרורים הוחלפו, כ-350 רמזורים הותקנו מחדש, אוטובוסים ומוניות הוחלפו, והעלות הכוללת הגיעה לכ-150 מיליון דולר. עד היום עומדות באי אנדרטאות קטנות שמזכירות את הבוקר ההוא.

הפרט הישראלי שרובכם מפספסים

בכבישים בישראל נוסעים בימין, כמו ברוב אירופה והמזרח התיכון, וזה נראה מובן מאליו. אבל יש כאן פינה אחת שבה דווקא ההיגיון הבריטי שרד.

הרכבות. רכבות בישראל נוסעות על המסילה השמאלית, בניגוד לתנועה בכבישים ובניגוד לרכבות הקלות. מקובל לקשור זאת לתשתית שהונחה בתקופה שבה הבריטים ניהלו את הרכבת בארץ, לפני קום המדינה.

בפעם הבאה שאתם ממתינים על הרציף, שימו לב מאיזה כיוון הרכבת נכנסת. זו אחת מאותן עובדות שנשמעות מומצאות עד שבודקים, בדיוק כמו תופעות הטבע שנראות כמו פייק וכולן אמיתיות.

שאלות ותשובות

כמה מדינות נוסעות בצד שמאל?

כ-54 ממדינות האו"ם, ואיתן עוד עשרות טריטוריות, כ-75 במצטבר. יחד הן מהוות כשליש מאוכלוסיית העולם וכרבע מהכבישים.

אילו מדינות נוסעות בצד שמאל?

הבולטות הן בריטניה, אירלנד, הודו, יפן, אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, תאילנד, אינדונזיה, קפריסין ומלטה. רובן היו בעבר בשליטה בריטית או הושפעו ממנה.

למה ההגה בבריטניה נמצא בצד ימין?

כדי שהנהג יישב קרוב לקו האמצע של הכביש. משם הוא רואה טוב יותר את התנועה הנגדית ויכול להחליט בבטחה מתי לעקוף.

למה בישראל נוסעים בצד ימין?

ישראל התיישרה עם הסטנדרט הרווח באירופה ובמזרח התיכון, שבו התנועה בימין. הכבישים כאן ימניים, אבל המסילות דווקא שמרו על ההיגיון השמאלי.

מה כדאי לזכור לפני הנסיעה הראשונה בשמאל

ההיסטוריה מעניינת, אבל ברגע האמת מה שקובע זה הגוף. הכלל הפשוט ביותר לנהג ישראלי בבריטניה: הנהג תמיד קרוב לאמצע הכביש. אם אתם מרגישים צמודים מדי לשוליים, כנראה שאתם בנתיב הלא נכון.

שני טיפים שמצילים: בכיכר נוסעים עם כיוון השעון, והנוסע לידכם הוא זה שקרוב למדרכה. ביומיים הראשונים כדאי להימנע מנסיעות לילה בכבישים כפריים צרים.

ומעל הכול, שווה לזכור שגם דברים שנראים לנו טבעיים לחלוטין הם בסך הכול הרגל שהתקבע. בדיוק כמו הבלבול הישראלי הנצחי בין שרב לחמסין, לפעמים כולנו פשוט ממשיכים לעשות משהו כי כך עשו לפנינו.