למה יש עונות השנה? זו לא הסיבה שכולנו למדנו בבית הספר

עכשיו, באמצע יולי, כולנו מרגישים את זה: המזגן עובד בלי הפסקה, הכביש מהביל, והשמש קופחת כבר מהבוקר. ואם נשאל אתכם למה יש עונות השנה, רובכם תגידו את מה שכולנו למדנו בבית הספר, שבקיץ חם כי כדור הארץ מתקרב לשמש. ההסבר הזה נשמע הגיוני לגמרי. יש רק בעיה אחת קטנה: הוא פשוט לא נכון.

תמונת המחשה שנוצרה בבינה מלאכותית

הנה עובדה שכנראה תפתיע אתכם. דווקא עכשיו, בשיא הקיץ הישראלי, כדור הארץ נמצא בנקודה הרחוקה ביותר מהשמש בכל השנה. ב-6 ביולי 2026 הוא היה במרחק של כ-152 מיליון קילומטרים ממנה, כחמישה מיליון קילומטר יותר מאשר בלב החורף בינואר. אז אם לא המרחק, מה כן קובע את העונות? בדקנו, והתשובה מסתתרת בזווית קטנה אחת שמלווה את כדור הארץ לאורך כל מסלולו.

אז למה יש עונות השנה, אם לא בגלל המרחק?

הסוד כולו נמצא בזווית. ציר הסיבוב של כדור הארץ, הקו המדומיין שסביבו הוא מסתובב פעם ביממה, אינו ניצב ביחס למסלול שלו סביב השמש. הוא נטוי בזווית של כ-23.5 מעלות, ושומר על אותו כיוון בערך לאורך כל השנה.

המשמעות פשוטה. במשך חצי מהשנה חצי הכדור הצפוני, זה שבו נמצאת ישראל, נוטה לכיוון השמש. בחצי השני הוא נוטה ממנה והלאה. כשאנחנו נוטים אל השמש, הקרניים פוגעות בקרקע בזווית ישרה יותר, מתרכזות על שטח קטן ומחממות אותו חזק. זה הקיץ.

כשאותו חצי כדור נוטה מהשמש, אותן קרניים בדיוק מגיעות בזווית נטויה, נמרחות על שטח גדול יותר ומחממות פחות. זה החורף. לא כמות אחרת של שמש, אלא אותה שמש בדיוק, בזווית אחרת.

לזווית הזאת יש עוד תוצאה שכולנו מכירים: אורך היום. בקיץ הימים ארוכים, השמש מספיקה לחמם שעות רבות יותר, והלילה הקצר לא מספיק כדי לקרר את הכול בחזרה. בחורף קורה בדיוק ההפך, ולכן הקור מצטבר.

ההוכחה הכי פשוטה שזה לא המרחק

אם המרחק מהשמש היה קובע את העונות, היינו מצפים שבכל כדור הארץ יהיה חם ביחד וקר ביחד. אבל זה בדיוק מה שלא קורה. כשאצלנו קיץ, באוסטרליה, בארגנטינה ובדרום אפריקה שוררת עונת החורף. באותו רגע ממש, באותו מרחק מהשמש, שני חצאי הכדור חווים עונות הפוכות.

וזאת הנקודה החשובה: המרחק של שני חצאי הכדור מהשמש כמעט זהה. מה שמבדיל ביניהם הוא רק לאיזה כיוון הם נוטים. חצי הכדור הדרומי נטוי אל השמש בזמן שהצפוני נוטה ממנה, ולהפך. כפי שמסבירים בנאס"א, זו בדיוק הסיבה שהעונות הפוכות בין שני חלקי העולם, וזו ההוכחה הפשוטה ביותר לכך שהמרחק אינו הגורם.

למה דווקא בקיץ אנחנו הכי רחוקים מהשמש

כאן מגיע הפרט שהופך את ההסבר של "מתקרבים לשמש" ללא הגיוני לגמרי. מסלולו של כדור הארץ סביב השמש אינו עיגול מושלם אלא אליפסה קלה. לכן יש נקודה שבה אנחנו הכי קרובים לשמש, ונקודה שבה אנחנו הכי רחוקים ממנה.

הנקודה הרחוקה ביותר, שנקראת במונח המקצועי אפהליון, מגיעה בכל שנה בתחילת יולי. בשנת 2026 היא נפלה על ה-6 בחודש, כשכדור הארץ היה במרחק של כ-152 מיליון קילומטר מהשמש. הנקודה הקרובה ביותר מגיעה דווקא בתחילת ינואר, בלב החורף שלנו. ההפרש בין השתיים הוא כשלושה אחוזים בלבד, קטן מכדי לחולל עונה. את התאריכים המדויקים אפשר לראות באתר האסטרונומיה EarthSky.

במילים אחרות, בשיא הקיץ אנחנו רחוקים מהשמש יותר מבכל תקופה אחרת בשנה, ובכל זאת חם. קשה לחשוב על סתירה ברורה יותר להסבר של המרחק.

ומה עם ישראל? למה הקיץ שלנו כל כך חזק

מי שגר בישראל מכיר את התחושה שבצהרי הקיץ השמש נמצאת ממש מעל הראש. זה לא דמיון. ככל שחצי הכדור שלנו נוטה יותר אל השמש, כך היא עולה גבוה יותר בשמיים בשעות הצהריים, והקרניים שלה מגיעות אלינו כמעט אנכית. ככה מקבלים את החום המרוכז של אוגוסט.

בחורף, לעומת זאת, השמש נשארת נמוכה יחסית באופק גם בצהריים. הקרניים מגיעות בזווית שטוחה, היום קצר, והטמפרטורות צונחות. אותה תופעה בדיוק, נטיית הציר, אחראית גם על ההבדל בין קיץ יבש ולוהט לחורף גשום. אם תהיתם למה בקיץ הישראלי כולנו מתבלבלים בין המושגים, כתבנו בנפרד על ההבדל בין שרב לחמסין.

ארבע נקודות שמסמנות את המעבר בין העונות

המעבר בין העונות אינו פתאומי, אבל יש לו ארבע נקודות ציון ברורות שתלויות כולן באותה נטייה של הציר. ב-21 ביוני חל יום ההיפוך הקיצי, היום הארוך ביותר בשנה בחצי הכדור הצפוני, שבו השמש מגיעה לנקודה הגבוהה ביותר בשמיים בצהריים.

חצי שנה אחר כך, בסביבות ה-21 בדצמבר, מגיע ההיפוך החורפי, היום הקצר ביותר. בין שני ההיפוכים יש שני ימים שבהם היום והלילה כמעט שווים באורכם בכל העולם, בסביבות ה-20 במרץ ובסביבות ה-23 בספטמבר. הם נקראים ימי השוויון, ומסמנים את תחילת האביב והסתיו. ארבע הנקודות האלה הן פשוט השלבים שבהם נטיית הציר שלנו אל השמש או ממנה מגיעה לקיצון או מתאזנת.

אז למה החום הכי כבד מגיע רק באוגוסט?

אם היום הארוך ביותר הוא ב-21 ביוני, הגיוני היה לצפות שזה גם היום הכי חם בשנה. אבל כל מי שחי בישראל יודע שאוגוסט קשה בהרבה מיוני. התשובה נקראת השהיה עונתית.

הקרקע, הים והאוויר לא מתחממים באחת. הם סופגים אנרגיה ומשחררים אותה לאט, בדיוק כמו סיר שנשאר חם עוד זמן רב אחרי שכיבינו את הלהבה מתחתיו. כל עוד כל יום מכניס יותר חום ממה שהלילה מספיק לפזר, הטמפרטורה הממוצעת ממשיכה לטפס, גם כשהימים כבר מתחילים להתקצר. לכן שיא החום מגיע בדרך כלל בסוף יולי ובאוגוסט, כארבעה עד שישה שבועות אחרי ההיפוך הקיצי. אותו עיקרון בדיוק אחראי לכך שהחודש הקר ביותר בישראל הוא ינואר, ולא דצמבר.

שאלות ותשובות

מה גורם לעונות השנה?

נטיית ציר כדור הארץ בזווית של כ-23.5 מעלות. חצי הכדור שנוטה אל השמש מקבל קרינה ישירה יותר וימים ארוכים, ולכן חווה קיץ. החצי שנוטה מהשמש מקבל קרינה בזווית שטוחה וימים קצרים, ולכן חווה חורף.

האם כדור הארץ קרוב יותר לשמש בקיץ?

לא, ההפך. בקיץ של חצי הכדור הצפוני, שבו נמצאת ישראל, כדור הארץ נמצא בנקודה הרחוקה ביותר מהשמש, בתחילת יולי. המרחק אינו מה שקובע את העונה.

למה העונות הפוכות בין צפון לדרום?

כי בכל רגע נתון חצי כדור אחד נוטה אל השמש והשני נוטה ממנה. כשבישראל קיץ, באוסטרליה חורף, למרות ששני החצאים נמצאים באותו מרחק מהשמש כמעט לגמרי.

אם המרחק כמעט לא משפיע, למה בכלל מדברים עליו?

המרחק אכן משתנה לאורך השנה, בכשלושה אחוזים בלבד. זה שינוי קטן שמוסיף או מחסיר מעט אנרגיה, אבל רחוק מלהסביר את הפער בין קיץ לחורף. הזווית היא שקובעת, לא המרחק.

אז בפעם הבאה שמישהו יגיד לכם שחם בקיץ כי אנחנו מתקרבים לשמש, כבר תדעו לתקן בעדינות. זו לא הקרבה, זו הנטייה. אותה זווית קטנה של 23.5 מעלות היא שמחליטה מתי נדליק מזגן ומתי נוציא את המעיל, ונותנת לנו ימים ארוכים בקיץ ולילות ארוכים בחורף. הטבע מלא בהסברים שנשמעים מובנים מאליהם עד שבודקים אותם לעומק. גילינו כבר למה השמיים כחולים ומה היה קורה אם השמש הייתה נעלמת לפתע, ובכל פעם התשובה האמיתית מעניינת יותר מהניחוש. העונות הן עוד דוגמה מושלמת לכך.