חפירות ארכיאולוגיות ברמת גן: רחובות בני 1,300 שנה מתחת לחניון

מי שהגיע פעם למשחק באצטדיון וינטר ברמת גן חנה שם. חניון רגיל לגמרי, אספלט וסימוני חנייה. מתחת לאספלט הזה, מסתבר, יש רחובות.

תמונת המחשה שנוצרה בבינה מלאכותית

לא שביל אקראי ולא קיר בודד ששרד, אלא מערכת שלמה של רחובות ישרים שמצטלבים זה בזה, ולצידם חדרים ששימשו חנויות ומחסנים. תוצאות חפירות ארכיאולוגיות ברמת גן שפרסמה השבוע רשות העתיקות חושפות מתחם מסחרי ותעשייתי בן כ-1,300 שנה, שנמצא בחניון לקראת הקמת מסוף אוטובוסים חדש. נכון ל-17.8.26, השרידים עדיין חשופים בשטח.

הדבר שהפתיע את החופרים הוא לא הגיל. המקום הזה לא צמח לאט, בית אחרי בית, כמו רוב היישובים הקדומים. מישהו תכנן אותו מראש, לפני שהניחו בו אבן אחת. ובעוד יומיים בלבד אפשר יהיה לראות את זה במו עיניים, כי מיד אחרי כן מכסים הכול בחזרה.

מה נחשף מתחת לחניון של אצטדיון וינטר

החפירה נערכה בחניון הצמוד לאצטדיון וינטר, לקראת הקמת מסוף אוטובוסים גדול מטעם חברת נתיבי איילון. את החפירה ניהלו ד"ר יואב ארבל וליאור ראוכברגר מרשות העתיקות.

מה שהתגלה שם הוא מתחם מסחרי ותעשייתי שלם. לפי הדיווח ב-ynet, נחשפו במקום:

• רחובות ישרים שמצטלבים זה בזה
• חדרים שנבנו לאורך הרחובות ושימשו ככל הנראה חנויות או מחסנים
• כבשני יוצר, כלומר תנורים לשריפת כלי חרס
• מתקנים מטויחים ששימשו לתעשייה
• טאבונים, תנורי אפייה עשויים חומר

השילוב הזה מספר סיפור די ברור. במקום אחד ייצרו סחורה, ובאותו מקום גם מכרו אותה. זה לא היה כפר חקלאי ולא מבצר, אלא משהו שקרוב יותר למה שהיינו מכנים היום אזור תעשייה עם חזית מסחרית.

המתחם תוכנן מראש, הוא לא צמח מעצמו

כאן נמצאת הנקודה שהופכת את הממצא למעניין. יישוב עתיק טיפוסי גדל בערבוביה. מוסיפים בית, מוסיפים עוד אחד, והסמטאות מתעקלות ביניהם בלי היגיון. באתר הזה קרה בדיוק ההפך.

לפי מנהלי החפירה, פריסת הרחובות מעידה על תכנון מוקדם בידי מהנדסים, בידיעת השלטונות באזור ואולי אף ביוזמתם. במילים אחרות, מישהו ישב, שרטט רשת רחובות, ורק אחר כך התחילו לבנות.

ארבל וראוכברגר ציינו שאף שבעבר כבר נחשפו באזור מבנים וממצאים עתיקים, תוצאות החפירה הנוכחית עלו על הציפיות.

מטבעות, נרות שמן וכלי איפור מברונזה

לצד שרידי הבנייה נאספו מהאתר עשרות כלי חרס ונרות שמן שלמים, כלי שולחן וכלי איפור עשויים ברונזה, כלי עבודה מברזל ועשרות מטבעות. נוסף עליהם נמצאה כמות גדולה של שברי זכוכית וחרס, חלקם מתוצרת מקומית וחלקם מיובאים.

הפרט האחרון הוא זה שמעיד על עוצמה כלכלית. כלים מיובאים לא מגיעים לתחנה נידחת. הם מגיעים למקום שיש בו קונים, סוחרים וקשר קבוע לדרכי מסחר. וכלי איפור מברונזה, בשונה מקדרה פשוטה, הם מוצר של מי שיש לו כסף פנוי.

המטבעות הם גם הכלי המדויק ביותר לתארוך. מטבע נושא עליו את שם השליט ואת תקופת הטבעתו, ולכן הוא מספק לארכיאולוגים עוגן שקשה להתווכח איתו. כתבנו בעבר על המטבע הראשון בהיסטוריה ועל העיר שבה נולד הכסף, ועל התפקיד שממלאים מטבעות בהבנת אתרים עתיקים.

ציר הזמן: אתר שננטש פעמיים

הממצאים מציירים רצף שנפרס על פני כארבע מאות שנה, עם הפסקה גדולה באמצע:

• המאה ה-7 או ה-8 לספירה: המתחם מוקם, בתקופה האומיית או העבאסית.
• כ-150 שנה של פעילות: הרחובות, החנויות והכבשנים עובדים, ואז המקום ננטש.
• המאה ה-10: האתר מיושב מחדש, הפעם עם מבני מגורים וטאבונים רבים.
• שלהי המאה ה-11: נטישה שנייה, עוד לפני הכיבוש הצלבני.

ולמה דווקא כאן? המיקום עונה על זה. המתחם ישב על הציר שבין רמלה, שהייתה בירת המחוז בתקופה המוסלמית הקדומה, לבין ירושלים, ובקרבת יפו. סביבו היו קרקע חקלאית פורייה ומקורות מים. מבחינת סוחר בן המאה השמינית, זה בערך המקום הטוב ביותר לפתוח בו עסק.

רגע, מה זו התקופה האומיית?

שמות התקופות שחוזרים כאן מוכרים לנו פחות מ"בית שני" או "התקופה הרומית", ולכן שווה רגע של סדר. השושלת האומיית שלטה במרחב החל מ-661 לספירה, ממרכזה בדמשק. בתקופתה הוקמה רמלה, ונקבעה כבירת המחוז. השושלת העבאסית ירשה אותה בשנת 750 והעבירה את מרכז הכובד לבגדד.

המשמעות לאתר שנחשף ברמת גן פשוטה. הוא קם בדיוק בפרק הזמן שבו האזור קיבל מרכז שלטוני חדש ממש בסביבה, מרכז שנזקק לסחורות ולדרך שתוביל אליהן. זה גם ההסבר הסביר ביותר לכך שמישהו טרח לתכנן את המתחם מראש במקום לתת לו לגדול מעצמו.

חפירות ארכיאולוגיות ברמת גן: למה בכלל חופרים לפני שבונים

הרבה אנשים מניחים שארכיאולוגים מחפשים אתרים. בישראל התהליך עובד לרוב הפוך: הקבלן מגיע ראשון, והארכיאולוגיה מגיעה אחריו.

חוק העתיקות, התשל"ח 1978 קובע בסעיף 6 שמי שביצע עבודות במקרקעין וגילה בהם עתיקה חייב להודיע על כך למנהל רשות העתיקות ולהפסיק את העבודות עד תום 15 ימים מיום מסירת ההודעה. בתוך אותם ימים המנהל רשאי לקבוע תנאים להמשך העבודה או להורות על הפסקתה.

בפועל, בפרויקטים גדולים לא ממתינים להפתעה. עורכים חפירות בדיקה מראש, ולפיהן מחליטים אם נדרשת חפירת הצלה ובאיזה היקף. זה מה שקרה כאן: מסוף האוטובוסים המתוכנן הוא שהביא את הכלים לשטח, ולא ההפך.

המשמעות המעשית היא שכל פרויקט תשתית בגוש דן הוא גם, בלי כוונה, מבצע מחקר. הפעם התוצאה הייתה רשת רחובות שאיש לא ידע על קיומה.

יום פתוח ביום רביעי, ואחר כך מכסים הכול

ביום רביעי, 19 באוגוסט 2026, רשות העתיקות מקיימת באתר יום פתוח לקהל הרחב. אפשר יהיה להגיע, לראות את הרחובות והמתקנים במו עיניים ולשמוע על החפירה ועל הממצאים.

לפי חלק מהדיווחים ההשתתפות מותנית בהרשמה מראש. את הפרטים המדויקים, כולל שעות הפעילות ואופן ההרשמה, מפרסמת רשות העתיקות עצמה, ושווה לבדוק אצלה לפני שיוצאים לדרך.

אחרי יום הפתוח יכוסו השרידים באדמה. זה נשמע כמו ויתור, אבל זו שיטת השימור המקובלת. אתר חשוף סובל מגשם, משמש, משורשי צמחייה ומנזק אנושי, וכיסוי מבוקר שומר עליו הרבה יותר טוב מגדר וחשיפה מתמשכת. אירוניה קטנה: הפסל העתיק שהתגלה בסרדיס שרד 2,500 שנה בדיוק מהסיבה הזאת, כי הוא הוטמן והפך לאבן ריצוף.

ברשות העתיקות מסרו שייבחנו אפשרויות להצגת האתר לציבור בעתיד. בינתיים, יום רביעי הוא ההזדמנות הזמינה היחידה.

מה עדיין לא יודעים

לצד מה שהתגלה, כמה שאלות גדולות נשארו פתוחות. לא ידוע מי בדיוק הפעיל את המתחם, אם מדובר ביוזמה של השלטון המרכזי או של יזמים מקומיים שקיבלו אישור. לא ידוע מה בדיוק ייצרו שם מלבד כלי חרס. ובעיקר, לא ידוע למה המקום ננטש, לא בפעם הראשונה ולא בשנייה.

נטישה של מרכז כלכלי פעיל היא לא אירוע שקורה סתם. רעידת אדמה, שינוי בדרכי המסחר, מגפה או החלטה שלטונית, כל אלה אפשריים, ואף אחד מהם לא מוכח כאן. כשמידע נוסף יתפרסם, נעדכן.

מה שכן ברור הוא שהאדמה מתחת לגוש דן שמורה הרבה יותר ממה שהיא נראית. אנחנו נוטים לחשוב על ארכיאולוגיה כמשהו שקורה בירושלים, בקיסריה או במצרים, ולא מתחת לחניון של אצטדיון כדורגל. אם יש לכם שעה פנויה ביום רביעי, זו הזדמנות נדירה לעמוד ברחוב שנסלל לפני 1,300 שנה. ואם לא, שווה לזכור את זה בפעם הבאה שאתם עוברים ליד אתר בנייה חפור בעיר. יש סיכוי סביר שמישהו כבר בדק שם מה יש למטה.

מעניין אתכם איך בונים דברים גדולים בלי כלים מודרניים? כתבנו גם על איך בנו את הפירמידות ומדוע מיתוס העבדים לא מחזיק מים.