ההבדל בין שרב לחמסין: למה כולנו אומרים את זה לא נכון

מספיק שהטמפרטורה חוצה את 35 המעלות, וקבוצות הוואטסאפ מתמלאות באותו משפט בדיוק: "איזה חמסין היום". אנחנו כותבים את זה כל קיץ מחדש, בלי לחשוב פעמיים. הבעיה היא שברוב המוחלט של המקרים, זה פשוט לא נכון.

ההבדל בין שרב לחמסין הוא לא קטנוניות של חזאים. מדובר בשתי תופעות מזג אוויר נפרדות לגמרי: הן קורות במקומות שונים, בעונות שונות, והן מרגישות אחרת על הגוף. מה שאנחנו חווים כאן כמעט תמיד הוא שרב. חמסין אמיתי, במובן המטאורולוגי של המילה, כמעט לא מגיע לישראל בכלל.

בדקנו מה בדיוק מפריד בין השניים, מה ההגדרה שלפיה יום מסוים נחשב רשמית "יום שרבי", ולמה דווקא החום היבש, זה שנחשב נסבל יותר, הוא שעלול להפיל אתכם בלי שתשימו לב. הבלבול בין שתי המילים הוא לא רק עניין של דיוק לשוני. הוא גם משנה את מה שכדאי לכם לעשות ביום כזה.

ההבדל בין שרב לחמסין מתחיל בשאלה אחת: יש רוח או אין

שרב הוא חום ויובש. אוויר מדברי חם זורם לכיוונו, הלחות צונחת, השמיים נראים מעורפלים ודהויים, וכמעט אין רוח. אתם יוצאים מהבית ומרגישים כאילו מישהו פתח תנור, אבל העלים בעץ שממול בקושי זזים. זה החלק שהכי מבלבל: שרב יכול להיות אלים לגמרי בלי טיפת רוח.

חמסין הוא ההפך הגמור מבחינת התנועה. זו רוח מדברית חמה ויבשה שנושבת בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, ובעיקר במצרים, סביב חודש אפריל. היא נושאת איתה כמויות אדירות של אבק וחול מהסהרה, והיא יודעת להיות אגרסיבית: הרוחות מגיעות למהירויות גבוהות מאוד, והטמפרטורה יכולה לזנק בעד כ-20 מעלות בתוך שעתיים.

גם השם מספר את הסיפור. "חמסין" מגיע מערבית ומשמעו חמישים. ההסבר המקובל קושר את השם לתקופה של כחמישים ימי אביב שבהם הרוח הזאת נפוצה במצרים. כלומר, מדובר בתופעה מצרית באופייה, לא ישראלית.

אז כשאתם עומדים ביולי בשמש הכבדה של גוש דן, בלי רוח ובלי חול באוויר, זה לא חמסין. זה שרב, או פשוט קיץ ישראלי רגיל שעושה את שלו.

מה נחשב רשמית יום שרבי בישראל

כאן מגיעה ההפתעה הראשונה: ההגדרה האקלימית של יום שרבי בישראל נשענת על הלחות, לא על הטמפרטורה. זה נשמע הפוך מהאינטואיציה, אבל זה הגיוני. מה שמייחד את השרב הוא האוויר המדברי היבש שמגיע אלינו, והיובש הזה הוא שמשאיר חתימה מדידה.

אלה המספרים שנהוגים בישראל:

• יום שרבי: לחות יחסית ממוצעת נמוכה מ-50% באזור החוף, ונמוכה מ-45% באזור ההר.
• שרב כבד: הלחות צונחת מתחת ל-30% בחוף ומתחת ל-20% בהר.

בשירות המטאורולוגי משתמשים ביותר מהגדרה אחת. יש הגדרה אקלימית, שמתבססת בעיקר על הלחות, ולצידה הגדרה אגרו מטאורולוגית שנועדה לצרכים חקלאיים. יש גם חוקרים שהציעו הגדרה משולבת, שדורשת גם טמפרטורה חריגה מעל הממוצע הרב שנתי וגם צניחה בלחות.

המסקנה המעשית פשוטה: יום לוהט ולח במיוחד באוגוסט בתל אביב, עם 80% לחות, הוא לא יום שרבי. הוא סתם יום קיץ מזיע. יום שרבי אמיתי הוא דווקא היום שבו הכביסה מתייבשת בחצי שעה והשפתיים מתייבשות איתה.

למה השרב מגיע דווקא באביב ובסתיו

מי שגר בישראל מכיר את זה היטב. השבוע הלוהט והמעיק שנוחת עלינו בדיוק לפני פסח, או הסוכות ההוא שבו כולם ישבו בסוכה עם מאוורר. אלה לא צירופי מקרים.

השרב הקלאסי מופיע בעיקר בעונות המעבר, בין החורף לאביב ובין הקיץ לסתיו. הוא נוצר כשמערכת לחץ מתאימה, למשל שקע שרבי או אפיק של ים סוף, מזרימה אלינו אוויר מדברי חם ויבש מדרום וממזרח. בעונות המעבר הפערים בין גושי האוויר חדים במיוחד, ולכן המעבר מיום נעים ליום לוהט יכול לקרות תוך שעות.

לצד זה קיים סוג נוסף, שנקרא שרב דינמי. הוא נוצר כשאוויר יורד כלפי מטה ומתחמם בדרך, והוא נפוץ יותר דווקא בקיץ ונוטה להימשך זמן רב יותר. כך יוצא ששרב אינו נחלת האביב בלבד, גם אם שם הוא הכי מורגש.

אם תופעות טבע כאלה מסקרנות אתכם, אספנו בעבר תופעות טבע שנראות כמו פייק וכולן אמיתיות.

למה דווקא החום היבש מפיל אנשים

יש אמונה רווחת שחום יבש הוא הקל שבשניים. "לפחות לא מזיעים", אומרים. האמת מורכבת יותר, ובדיוק כאן ההבדל בין שרב לחמסין הופך מטריוויה לעניין בריאותי.

בחום לח, הזיעה נשארת על העור ולא מתאדה. הגוף לא מצליח להתקרר, ואתם מרגישים כבדים ודביקים. זה מסוכן, אבל לפחות ברור לכם מיד שאתם מזיעים ומאבדים נוזלים.

בשרב, האוויר יבש כל כך שהזיעה מתאדה כמעט ברגע שהיא יוצאת. העור נשאר יבש למראה, ואתם משוכנעים שאתם בסדר. בפועל הגוף מאבד נוזלים בקצב גבוה בלי שתרגישו את זה. זו בדיוק הסיבה שאנשים קורסים ביום שרבי אחרי טיול קצר, בלי שום אזהרה מוקדמת.

אם אתם לא בטוחים כמה לשתות ביום כזה, כתבנו בהרחבה על כמה מים באמת צריך לשתות ביום. הכלל המעשי ביום שרבי הוא לשתות לעיתים קרובות גם בלי תחושת צמא, כי הצמא מגיע מאוחר מדי.

הסימנים שאסור להתעלם מהם

לפי משרד הבריאות, מכת חום מתבטאת בין השאר בחום גוף שעולה מעל 39.5 מעלות, בעור אדום, חם ויבש בלי הזעה, בדופק מהיר, בכאב ראש חזק, בסחרחורת, בבחילה ובבלבול או ירידה בהכרה. מצב כזה הוא חירום רפואי ומחייב פנייה מיידית לעזרה.

בקבוצות הסיכון נמצאים בעיקר מבוגרים, תינוקות וילדים קטנים, אנשים עם מחלות רקע ומי שעובד או מתאמן בחוץ. אנחנו לא רופאים, והמידע כאן אינו תחליף לייעוץ רפואי. בכל חשד, פנו לרופא או למוקד חירום.

המזגן, אגב, הוא הפתרון היעיל ביותר ביום כזה, וגם עליו יש דרך נכונה יותר להסתכל. בדקנו על כמה מעלות כדאי לכוון את המזגן בקיץ כדי להתקרר בלי לשרוף את חשבון החשמל.

וכאבי הראש בשרב? כאן צריך להיות זהירים

הרבה אנשים נשבעים שהם "מרגישים את השרב" יום מראש: כאבי ראש, עצבנות, קושי להתרכז. יש לזה גם היסטוריה מחקרית ישראלית.

בשנות ה-70 חקר פרופ' פליקס זולמן מהאוניברסיטה העברית את מה שכינה "תסמונת השרב". הוא טען שהאוויר לפני השרב עשיר ביונים חיוביים, ושאצל כרבע מהאוכלוסייה זה מוביל לשחרור מוגבר של סרוטונין ולתסמינים כמו מיגרנות ומתח. עבודותיו פורסמו בכתב העת המדעי International Journal of Biometeorology.

וכאן החלק ההוגן: ההשערה הזאת מעולם לא זכתה לאישוש מחקרי חזק. חלק ניכר מהתמיכה בה מגיע היום מגורמים שמוכרים מייננים ביתיים, וזה בהחלט מצריך זהירות. הסברים פשוטים בהרבה, כמו איבוד נוזלים, שינה גרועה בלילה חם ולחץ פיזיולוגי כללי, מסבירים היטב את אותם תסמינים.

אז כן, סביר לגמרי שאתם מרגישים רע ביום שרבי. פשוט לא בטוח שהיונים באוויר אשמים בזה.

שאלות ותשובות

מה ההבדל בין שרב לחמסין במשפט אחד?

שרב הוא חום ויובש כמעט בלי רוח, והוא התופעה שקורית בישראל. חמסין הוא רוח מדברית חזקה שנושאת אבק וחול, והוא מאפיין בעיקר את מצרים וצפון אפריקה.

האם יש חמסין בישראל?

כמעט לא. אירועי אבק מהסהרה מגיעים לכאן לעיתים רחוקות, ובדרך כלל מדובר באבק מרחף ולא ברוח החמסין הקלאסית. מה שאנחנו קוראים לו חמסין הוא כמעט תמיד שרב.

מתי יש שרב בישראל?

בעיקר בעונות המעבר, באביב ובסתיו, כשמערכות לחץ מזרימות אלינו אוויר מדברי חם. בקיץ נפוץ יותר שרב מסוג אחר, שנוצר משקיעת אוויר שמתחמם, והוא נוטה להימשך זמן רב יותר.

מה זה שרב כבד?

שרב שבו הלחות היחסית צונחת מתחת ל-30% בחוף ומתחת ל-20% בהר. זהו המצב שבו סכנת ההתייבשות והתפשטות שריפות עולה משמעותית.

מה כדאי לעשות ביום הבא שבו כולם יכתבו "חמסין"

בפעם הבאה שתראו את ההודעה הזאת בקבוצה, אתם כבר תדעו שזה כנראה שרב. אבל הידיעה החשובה יותר היא לא הסמנטית: יום שרבי הוא היום שבו הכי קל לטעות ולחשוב שאתם בסדר, כי אתם לא מרגישים רטובים.

ביום כזה, שתו לפני שאתם צמאים, דחו את הריצה או את הטיול לשעות המוקדמות, השאירו את הילדים ואת המבוגרים במקום מוצל וממוזג, ואל תשאירו אף אחד ברכב חונה ולו לרגע. אם מישהו לידכם מבולבל, מפסיק להזיע ועורו לוהט, אל תחכו: זה המצב שבו קוראים לעזרה.

ומחר, כשהחזאי יגיד "שרב" ולא "חמסין", תדעו שהוא לא מתחכם. הוא פשוט מדייק.

ואם כבר עונות, גם ההסבר הבסיסי ביותר שלמדנו בבית הספר לא מדויק. כתבנו למה באמת יש עונות השנה.